שלבי ומנהגי החתונה ומהותם

השתתפות הרבי בחתונה

בהזדמנות (חול המועד פסח תשמ”ו) כשביקש סב דגול (הגאון רבי אפרים-אליעזר הכהן יאלעס (ז”ל)) את ברכת הרבי לנישואי נכדו שהתחתן תקופה קצרה קודם לכן, התבטא הרבי:
הרי כתבתי מכתב לקראת החתונה. כאשר אני כותב מכתב – הריני גם משתתף בכך. הייתי אפוא בחתונה!…

נישואין – משמעות פנימית

בזוהר נקבע, שהנישואין – ייחודם שלשני אישים נבדלים, הינם למעשה ייחוד של שני חצאים מאותה נשמה. כל אחד, בלידתו, מחזיק (במובנים מסוימים) רק חצי מאותה נשמה, שתהיה לאחת ותושלם רק בקשר לנישואין בכוח אלוקי מיוחד, ע”י פעולת החופה והקידושין. מנהגי החתונה הינם מדויקים בתכלית, ונלמדו ע”י חכמינו ז”ל, מ’נישואי’ הקב”ה ובני ישראל שהתקיימו בשעת מתן תורה.

"…כל חתונה וכל החתונות בישראל, מזרזים וממהרים את השידוך והחתונה דכנסת ישראל עם הקב”ה, ועד להשלמות בנישואין לעתיד לבוא. כמארז”ל: “העולם הזה אירוסין היו, לימות המשיח יהיו נישואין”…
והעיקר שכל זה נעשה תיכף ומיד. ביום זה יום העשרים בגימטרייה כתר שקשור במיוחד לחתן וכלה שהם בדוגמת מלך ומלכה".
(יחידות לחתנים וכלות. כ’ אדר תנש”א – בל”מ)

עלייה לתורה

בזוהר נקבע, שהנישואין – ייחודם של שני אישים נבדלים, הינם למעשה ייחוד של שני חצאים מאותה נשמה. כל אחד, בלידתו, מחזיק (במובנים מסוימים) רק חצי מאותה נשמה, שתהיה לאחת ותושלם רק בקשר לנישואין בכוח אלוקי מיוחד, ע”י פעולת החופה והקידושין. מנהגי החתונה הינם מדוייקים בתכלית, ונלמדו ע”י חכמינו ז”ל, מ’נישואי’ הקב”ה ובני ישראל שהתקיימו בשעת מתן תורה.בשבת שלפני החתונה, החתן עולה לתורה. זוהי התקשרות עם התורה הקדושה לפניי בניין בית בישראל. הקריאה בתורה שבכתב מתוך ספר התורה גם ללא הבנה, מסמלת אמונה טהורה ב-ה’ שלמעלה מהבנה. מקריאה זו בתורה שואבים כוח לקיום חיי קדושה וטהרה ולבניית בית בישראל, מלא באורה ושמחה.

קבלת הפנים

קודם החתונה, מתאספים בני המשפחה ואבי החתן לקבל את פניי החתן. את קבלת הפנים משתדלים לקיים במוסד חינוכי תורני. בקבלת הפנים חוזר החתן בעל-פה את מאמר החסידות הפותח במילות התפילה: ”לכה דודי לקראת כלה”, המאמר דן באיחוד בין הבעל לאשתו הנעשה ע”י ברית הנישואין, מבאר את התהליכים הרוחניים שבכל שלבי הנישואין ואת הייחוד בעולמות העליונים המקביל לאיחוד שבין האיש והאישה בעולמינו זה. כן עוסק המאמר במשמעות המעשית של העניין בעבודת הבורא.
מאמר זה נאמר ע”י הרבי מליובאוויטש והוא מיוסד על מאמרו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, שאמרו בעת קבלת הפנים בחתונת בתו, הרבנית חי’ה מושקא, עם הרבי – בשנת תרפ”ט (1929). חזרת מאמר זה מהווה הזמנה לכל אדמו"רי חב”ד להשתתף בחתונה, ולכן מובאים בו מדבריהם של כל האדמו”רים. כמו כן, מנגנים מניגוניהם של כל אדמו”רי חב”ד.

לאחר מכן נערכת קבלת פני הכלה, בזמן שהנשים מברכות את הכלה, הגברים עסוקים בחתימה על “שטר התנאים”, שהוא הסכם בין החתן, הכלה והורי שניהם. לאחר סיום כתיבת התנאים, שתי האימהות שוברות צלחת. הטעם לשבירת הצלחת: כשם ששבירת הצלחת היא דבר בלתי הפיך כך אירוסין ונישואין אלו יהיו נצחיים בעז”ה.

כיסוי פני הכלה

לפני החופה, החתן, המלווה ע”י שני האבות וקרובי משפחה, הולך לקראת הכלה כדי לכסות את פניה בהינומה. מקור המנהג נמצא בתורה כשיצחק אבינו יצא לקראת כלתו רבקה. למנהג מספר הסברים: מצד הכלה- כיסוי זה הינו מטעמי צניעות. מצד החתן – כדי להראות שהוא נישא לכלתו לא בגלל יופייה החיצוני, אלא בשל מעלותיה הפנימיות. זהו קירוב חיצוני שמהווה הכנה לקירוב הפנימי של בני הזוג. את הליכת החתן “לקראת הכלה” עד להתחלת סידור הקידושין – מלווה הקהל בניגון הידוע בשם ” ניגון ארבע בבות” אשר חיבר האדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב”ד. הניגון – בן ארבעה חלקים – מכוון כנגד ארבעת העולמות הרוחניים, והוא מושר רק בזמנים מיוחדים מפני קדושתו המיוחדת.

החופה

החופה נערכת תחת כיפת השמיים. השמיים רומזים לאור האלוקי הסובב לכל העולמות, שלמעלה מהטבע.
כן יש בכך רמז שיהא זרעם ככוכבי השמיים ותזכורת לברכת ה’ לאברהם: “והיה זרעך ככוכבי השמיים”.
ההורים יחד עם עוד קרובי משפחה, מלווים את החתן ואת הכלה אל החופה, כשבידיהם נרות דולקים, רמז ל”רואים את הקולות ואת הלפידים” שבמתן תורה, הנחשב ל’נישואין’ של הקב”ה ועם ישראל תחת ה”חופה” של הר סיני. כעת הכלה וההורים מקיפים את החתן שבע פעמים – בכך מיוצג בניין שיושלם במשך כל יום מימי השבוע, במשך כל ימי חייהם. לאחר מכן הכלה נעמדת בצד ימינו של החתן.
נוהגים לקרוא את מכתב הברכה שהרבי שולח לחתן ולכלה לקראת הנישואין. הכוהנים, ההורים והידידים, מתבקשים לברך (בלחש ממקום עמידתם) את החתן והכלה. בעת החופה נוכחים גם נשמות הסבים שבגן עדן, עד שלושה דורות ואף יותר.
בעת החופה החתן והכלה מייחדים את מחשבתם לקדושה ולטהרה, להחלטות ביראת שמיים, ולתפילה שיהיו להם בנים ובנות יראי ה’, דור ישרים יבורך. גם הקהל עוסק במחשבות טהורות ובכך מסייעים לחתן ולכלה לבניין עדי עד.

קידושין, נישואין וחדר ייחוד

בחתונה שני שלבים: ‘קידושין’ ו’נישואין’. הקידושין – (הנקראים ‘אירוסין’ בלשון התורה ובדברי חז”ל) – מתחילים בכך שהרב מסדר את הקידושין מברך על כוס יין (הכוס על כף ידו הימנית), והחתן והכלה טועמים מהיין. עיקר הקידושין הם בכך שבמעמד שני עדים החתן עונד טבעת זהב על אצבע ידה הימנית של הכלה, תוך שהוא אומר לה: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. בין הקידושין לבין הנישואין מקריאים את הכתובה והחתן נותן אותה לכלה. ממלאים שוב את הכוס לשלב הנישואין – ומברכים את שבע הברכות, בסופן טועמים החתן והכלה מן היין. עתה שובר החתן את הכוס ברגלו הימנית, שבירת הכוס מזכירה את חורבן בית המקדש בירושלים. גם ברגעי אושר ושמחה אישיים זוכרים את החורבן ואת אורך הגלות, ומתחזקת התשוקה להתגלותו המידית של משיח צדקנו שיבנה את בית המקדש ויגאלנו בגאולה האמתי והשלימה אמן כן יהי רצון!

חדר הייחוד

לאחר החופה במעמד שני העדים נכנס הזוג הצעיר לבדו ל”חדר ייחוד” (על הסף מונחת כף של כסף). רגעים ראשונים אלו של שניהם לבדם, מתחילים באופן סמלי את החיים החדשים של החתן והכלה כבעל ואישה, לבניין עדי-עד.

סעודת החתונה

הקרובים והידידים משתתפים (כל שבעת הימים) בשמחת בני הזוג ע”י הסעודה, השמחה והריקודים. הריקודים מבטאים את השמחה הפורצת מלב האדם, וממלאת את כל ישותו עד לרגליו. בכך מקיימים את המצווה הגדולה לשמח חתן וכלה, (עפ”י ההלכה היהודית נדרשת הפרדה בין הגברים לנשים בסעודה ובריקודים). האורחים גם יכולים להרבות בזכותם של החתן והכלה ע”י נתינת צדקה לזכותם. לאחר הסעודה וברכת המזון משתתפים כולם באמירת שבע ברכות זהות לאלו שנאמרו תחת החופה. בברכות אלה מברכים את הזוג שיבנו את חייהם בששון ובשמחה, באהבה ובאחווה ומביעים את התקווה והביטחון שמהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה כל חתן וכל כלה”.