בזמן שהוסכם על ידי החתן והכלה להשתדך נוהגים לבקש את הסכמתו של הרבי או להודיע לרבי במכתב לאוהל או באגרות קודש, או בשניהם. ואחר כך עורכים מסיבת “ווארט” תרגום באידיש – מילה. נותנים את המילה וההתחייבות להינשא זה לזה.
ווארט – זו המסיבה ואמירת הלחיים לשמחה הגדולה של קשורי התנאים. לדעת אדמו”ר הזקן זו סעודת מצווה, שניתן לצאת ידי חובה במזונות בלבד.
החתן או אחד המשתתפים אומר דברי אלוקים חיים – חסידות או שיחה. עורכים קניין סודר, כלומר החתן וכן הכלה – כל אחד ואחת לחוד מרימים סודר, כגון: מטפחת הניתן על ידי הרב אל מול עדי הראיה, ואחר כך שוברות האמהות צלחת עטופה, ואז קוראים “מזל טוב! מזל טוב!” ובקניין זה הם מקבלים על עצמם להינשא זה לזו וקובעים זמן חתונה.
שבירת הצלחת היא על מנת לא לשכוח בשמחה הגדולה את צער חורבן בית המקדש, וכן כשם ששבירת צלחת חרס היא דבר בלתי הפיך כן הוא גם השידוך מצב קבוע שיביא בעז”ה לנישואין ולבניין עדי עד.
מרגע זה הכלה נקראת משודכת, ובפרסום ניתן לומר: “באו בקשרי השידוכין”, יש לדייק ולא לומר או לכתוב “מאורסת”. וכך כותב הרבי :
“ישנם כאלה שכשרוצים להודיע על קישורי תנאים בין חתן לכלה כותבים ומפרסמים שפלוני בן פלוני ופלונית בת פלונית “נתארסו”, שזהו פשוט עניין של עם הארציות. מכיוון שב”אירוסין” נהיית האישה לאשת איש בנוגע כל הדברים וזה נוגע גם לדיני נפשות, מה שאין כן כאן, המדובר אודות עניין הנקרא קישורי תנאים, שם המובא בפוסקים”.
יש עניין לשלם דמי שדכנות בווארט, ועל כל פנים לא יאוחר מזמן החתונה.
