"מספרים על יהודי אחד ממשפחת בית הרב, שלא הי' פיקח, ונוסף לכך הי' גם
"שלי'מזל", בכל דבר ששלח ידו לא הצליח. פעם אספו עבורו סכום כסף כדי
שיוכל לעסוק במסחר כלשהו, ובינתיים, פגש יהודי מהעיירה הסמוכה שסיפר לו
שזקוק בדחיפות לסכום כסף לסלק הנדוניא כדי שיוכל להשיא את בתו, והלך
ונתן את כל הסכום עבור הכנסת כלה… בסופו של דבר שילם לו הקב"ה על זה,
ונעשה עשיר גדול, מהעשירים הכי גדולים בכל רחבי רוסיא"

(שיחת מוצאי פסח שני, ה'שי"ת)

תקופה ארוכה שפייגי רוצה את יוסי בשביל מוסי שלה.
’הוא מתאים לה כמו כפפה ליד‘ הייתה טוענת בפני כל שדכנית שניסתה. והיא
ניסתה.
כנראה שהצד השני פחות היה מולהב או שבאמת יוסי ’לא רוצה לשמוע‘ כפי
שהעבירו דרך המתווכים.
פייגי היא לא אחת שמוותרת, בכל מה שנוגע לשידוך למוסי שלה וגם לאלו שבדרך
היא תתעקש על הטוב ביותר. היא שלחה קרובים ומכרים, פנתה בעקיפין ובמישרין
אבל הכל הניב תירוצים מקוריים יותר או פחות.
אולי באמת יוסי לא שומע, אולי כדאי לחכות, אולי לנסות כיוון אחר – הזדחלו
ספקות לליבה העייף.
אותה שבת התפרסמה כתבה רחבה על פעילות ארגון ’עדי עד – לחיים ולברכה‘
שתובלה בסיפורים על סגולותיה של מצוות הכנסת כלה והישועות שהתדפקו על
דלתי התומכים.
היא החליטה לנסות וביום השותפות השנתי שהתקיים באחד מערבי השבוע תרמה
חבילת נדוניה לכלה.
למחרת צלצלה אליה שדכנית עם הצעת שידוך למוסי. השדכנית שברחמיה ניסתה
לעניין אותה בהצעות אחרות לאחר הסירובים שספגה הגיעה השדכנית עם הצעה מוכנה..
הפעם ההורים של יוסי ביקשו את הפגישה!
השידוך נסגר במהרה, כולם נוכחו לראות כמה פייגי צדקה באבחנתה והתפלאו
מהזיווג המושלם.
ובשבירת הצלחת סופר כי האבא הציע לשקול את השידוך ממש בערב יום
השותפות השנתי בזמן נתינת התרומה.

כשהגיעה שרה הבת הבאה לפרקה, למודת נסיון הרימה פייגי תרומה לעדי עד. גם
את המחותנת שלה שהתקשתה בשידוך ביתה שיתפה בסגולה המיוחדת, ומיד
נענתה היא ותרמה בתקווה לבשורות טובות.לא חלף הרבה זמן ושתי הבנות מצאו את זיווגן והתחתנו בהפרש של ימים בודדים.
בחלוף פחות משנה התקבצו שתי המשפחות לחגוג את הולדת הנכדים שילדו
הבנות יחדיו באותו היום.

ערב אחד התקבל טלפון במשרדי הארגון.
מהצד השני נשמע קול אישה מבוגרת ובפיה בקשה תמוהה: ”איך אפשר לעזור
לכם?“
”נראה שאנחנו לא ממש צריכים עזרה כעת.“ השיבה הפעילה שענתה לשיחה.
”אולי בכל זאת? אני רוצה להתנדב“ התעקשה האישה. ”יש לי בן שכבר שנים אני
מחפשת שידוך בשבילו וחווינו אכזבות רבות, לפני כמה זמן שמעתי על ישועות
שהראו לתורמים למערך החסד שלכם, ובגלל שאני לא כל כך מבוססת אני מבקשת
אולי ישנה איזו מטלה שאני יכולה לבצע שתקל עליכם?“ הסבירה הבחורה.
הבקשה הכנה והמרגשת של האם פתחה את לב הפעילה שפנתה לבדוק מה יש
לבצע ואיך אפשר להיעזר בה.
”תראי,“ פנתה הפעילה לאישה ”מנהלת החשבונות שלנו מירי קסלמן מסרה לי שיש
רשימת תורמות מהדינר האחרון שלא השאירו פרטים נכונים וכעת צריך להתקשר
אליהם כדי למלא אותם – תרצי לעשות זאת?“
”בשמחה“ צהלה האישה ופנתה למשימה. היא קיבלה 10 שמות ליצירת קשר.
לאחר תקופה התקבל טלפון נוסף.
”זו אני שצלצתי אליכם לפני כמה חודשים בבקשה להתנדב. רציתי לספר לכם
שבטלפון הראשון שעשיתי לבירור פרטי התורמת ענתה אחת ממש נחמדה
שפתחה איתי בשיחה. כך התגלגלה השיחה והתברר שיש לאותה גברת קרובת
משפחה מבוגרת שגם מחפשת שידוך. והיא פירטה כמה היא בחורה טובה
ומוכשרת ואיך זה שהיא מתעכבת כי היא ממש מציאה. אני התעניינתי וקבענו
פגישה בין קרובת משפחתה ובני וברוך ה‘ סגרנו שידוך והם מתחתנים בחודש
הקרוב!“ סיפרה בהתרגשות וחשפה עוד סיפור על סגולותיה של מצוות הכנסת
כלה.

באותו היום עצמו, היא ראתה בעיניה תנועה דו כיוונית של נתינה
וקבלה, זריעה וצמיחה.
בבוקר הייתה התרומה. בשיחת טלפון, היא נתנה את השתתפותה
בתרומה למפעל האדיר של "עדי עד". כדי להרבות שמחות בישראל,
למען הכנסת כלה. בדיוק מה שגם היא זקוקה לו – לשמחה בביתה,
שבתה תזכה למצוא את זיווגה.
עוד באותו היום הפכה הנתינה לקבלה,
הכלי לברכה שהכינה התמלא בשפע מידי.
באותו ערוץ פשוט של שיחת טלפון, בו היא מסרה את תרומתה,
הגיעה כמה שעות מאוחר יותר ההצעה. הצעה שהפכה לבשורה…
תוך כשבועיים נסגר השידוך בשעה טובה ומוצלחת, בתה נהייתה כלה!
זהו סיפורה של גב' רבקה בר ששת מכפר חב"ד, שנרתמה לטובת קרן
"עדי עד" בימי השותפות. היא פעלה להרבות שמחות בישראל, אצל
הזולת ומסתבר – שגם אצלה בבית.
הלב התרחב בשמחה, והתפעם מן ההשגחה הגלויה שהראתה במוחש
כיצד הצדקה ל"עדי עד" פתחה צינור ברכה. אבל זו הייתה רק ההתחלה…
ההתרגשות רק גברה והתעצמה כאשר זכתה גב' בר ששת בדולר של
הרבי, בהגרלה שערך הארגון!

היא נכנסה למעגל השידוכים, אך השידוך בושש מלהגיע. ימים,
חודשים, שנים – ובינתיים חנה דרורי מפנה את הדרך לאחיותיה
הקטנות. חיה, דבורי, רבקי, זוכות להקים את ביתן, אחת אחרי השניה.
וחנה? שמחה בשמחתן, מתפללת, מתמודדת. מסע מתיש של המתנה.
יום אחד היא קיבלה הודעה מפתיעה, על מפגש שדכניות ומשודכות
לעתיד, כנס היסוד של "לחיים ולברכה". נשמע מעניין, אבל להגיע?
לא… לא נעים. להיחשף, לקבל באופן רשמי תווית שך "רווקה
מבוגרת", מסכנה… חברתה לא הרפתה, עד שחנה הסכימה להגיע. ולא
התחרטה. המבט החיובי על הממתינות לשידוך כ"משודכת לעתיד",
העוצמה של קבוצת הבנות האיכותית, שכולן חולקות התמודדות
משותפת, הגישה המכובדת והאופטימית – כל אלה נסכו כוחות, הפיגו
בדידות, האירו את הלב בעוצמה.
"אחרי הכנס, הרגשנו שממנו תצא ברכה שפועלת ומשפיעה ויהיו
בשורות טובות מהכנס הזה". זמן לא רב לאחר הכנס, הציעו לחנה
את בעלה לעתיד. "כשנפגשתי עם בעלי, השתמשתי בכלים שלמדתי
בסדנה בכנס של 'לחיים ולברכה' " משתפת חנה, היום כהן, ומסכמת
את המסע האישי שלה – "ברוך ה', אני בת שלושים, נישאתי לפני
מספר חודשים, ואני רוצה להודות לנשים היקרות שעוסקות במלאכה
הזו. ברוך ה' שיש את הארגון הנפלא הזה שלקח על עצמו לעזור
ולהקים בתים חסידיים".

"הגעתי לכנס 'עדי עד' בכפר חב"ד, כשבאמתחתי חמישה רווקים,
מגיל 20 עד גיל 31 .
החלטתי לתרום לחמש כלות, כנגד הילדים שלי המצפים לשידוך" כך
מספרת רותי. היא הכינה כלי לברכה, כפול חמש… עוד באותו הערב
קרה הנס, הכלי התחיל להתמלא.

רותי תורמת בדינר, ובאותו הזמן בתה מתכוננת לצאת לווארט של
חברתה. זמן קצר לאחר מכן היא יוצאת אל הווארט, שם היה גם בעלה
לעתיד… תוך חודש, הבת השתדכה בשעה טובה ומוצלחת!
עובר חודש נוסף, ורותי מקבלת טלפון מבנה הבכור, מארצות הברית:
"אימא, יש לי בשורה טובה… אני בעז"ה סוגר שידוך!!!"
זה היה מדהים. "נפלנו מהרגליים מרוב אושר ותדהמה" מתארת רותי.
החתונה הייתה בארצות הברית, החופה היתה ב-770 .המשפחה כולה,
שנסעה לחתונה, זכתה בכפליים: גם השמחה הגדולה, וגם נסיעה לרבי
בשנת הקהל, כל המשפחה…
"אני מודה לקב"ה על הזכות לתרום לקרן עדי עד" מסכמת רותי
"זכות גדולה לתרום להכנסת כלה".

היא ישבה בדינר, סביבה אווירת התוועדות, חום חסידי, התלהבות
גדולה. הנשים מתחייבות ותורמות, לכלה ועוד כלה, זו קמה ותורמת
לחמש כלות, ןחברתה מגדילה לעשות, ומתחייבת לעשר כלות… כל
אחת מוסרת שמות לברכה, והרבנית רחל הנדל מעודדת לתרום,
קוראת את השמות לברכה, תחושה של עת רצון, בזכות מצוות הצדקה.
חדווה נשארה על מקומה. צופה מן הצד, מרגישה שכבר עשתה את
שלה בכך שתרמה, וכעת, הקב"ה יעשה את שלו וישלח שידוך לבתה.
לפתע ניגשה אליה גב' בתיה הכט – "חדווה, תמסרי את השם של בתך
לברכה לשידוך, זו עת רצון!". חדוה שומעת, מושכת בכתפה, אבל גב'
הכט כבר מביאה בזריזות דף ועט, רושמת את השם ומביאה לרבנית
הנדל. "חיה מושקא בת חדוה" שומעת חדוה את קולה של הרבנית
רחל הנדל "בעז"ה, עוד השנה את מזמינה אותי לחתונה שלה".
למחרת בבוקר, מתקשרת הבת לחדווה: "אימא, השדכנית הזו לא
עוזבת אותי. את יודעת מה, אני מסכימה להיפגש עם הבחור, רק
בשביל להוריד אותה ממני". באותו ערב נערכה הפגישה. ואחריה,34 35

שוב טלפון לאימא. טלפון מפתיע ומרגש: "אימא… זה מה שחיפשתי!
זה בדיוק מה שרציתי… אני מרגישה שזה זה, זה האחד והיחיד…"
בשעה טובה ומוצלחת, השידוך נסגר. הזוג כבר התחתן, וחדוה
המאושרת ממליצה: "נותר לי רק להמליץ לכל אחת להיות חברה
בקרן, לעזור לעוד כלה, לעוד שתי כלות, ככל שביכולתה… ולזכות
לברכה, בזכות הפעולות הקדושות של הקרן המיוחדת הזו".

גב' ברכה טברדוביץ משתפת ברגע של התרגשות אישית. היא מעבירה
לנו, ככתבו וכלשונו, את סיפורה של אם לבת 'משודכת לעתיד', כפי
שהתקבל מהאם:
שבת אחר הצהריים, אני עומדת בביתי ופתאום עוצרת את עצמי עם
ידיים על הראש: "אני לא מאמינה! אני לא מאמינה! וואו…ואאוו… "
הבת שלי: "מה קרה, אכלת בטעות חלבי?"
בעלי: "במה נזכרת?"
אני: "חכו רגע, אל תדברו. חלמתי את הרבי! חלמתי את הרבי! עכשיו
בשנת הצהריים…"
מעולם לא ראיתי את הרבי בחלום, תמיד רציתי שזה יקרה, אך מעולם לא
זכיתי. כבר התייאשתי, אבל היום – זה קרה! ובחלום, אני חושבת לעצמי
– זו הזדמנות פז. הרבי נמצא כאן! אני רואה את פניו. זה אמיתי! זה הרבי!
והרבי עסוק ומתהלך בריכוז בחדר, ואני תוהה בלבי: איך ייתכן שהרבי
עסוק ומתהלך כאן כאחד האדם, ממש פה לידי?! אבל זה באמת הרבי!
הרגשתי הרגשה נפלאה, כאילו אני רוצה שהרגע הזה לא ייגמר לעולם…
וזה הזמן לבקש ברכה. זו הזדמנות חד פעמית!
אני פונה לרבי : "מבקשת ברכה מפורשת שהרבי יחיש את השידוך של
הבת שלי" ואמרתי את שמה המלא.
והרבי אומר: " כבר אמרתי לך."
אני משתוממת, לא מבינה. והרבי חוזר ואומר "כבר אמרתי לך."
אני מנסה להבין את משמעות הדברים, ולא מצליחה.
והרבי מוסיף ואומר: תשאלי את ברכה טברדוביץ .
ואני מייד מנסה להתאפס… ברכה? איפה את? מה הטלפון שלה?
והתעוררתי.
ברכה! תברכי את הבת שלי: )כאן כתבה האם את שמה המלא של הבת(,
שהקב"ה יחיש את השידוך שלה, ותהיה שמחה גדולה. ואני אברך אותך –
שתמיד תהיי שליחה להיות כלי להעביר את ברכותיו הטהורות של הרבי".
גב' טברדוביץ משתפת בתחושה: 'אנחנו בטוחים שהפעילות גורמת נח"ר
רב לרבי, אני כותבת לרבי ומדווחת על כל הפעילות וזוכים לאורך כל
הדרך לראות במוחש את ברכת הרבי. אבל כשקיבלתי את מה ששלחה
לי האימא הזו, הרגשתי במוחש כאילו אני מקבלת מהרבי מסר ישיר של
אישור ועידוד על העשייה. האישה מבקשת ברכה לבת הזקוקה לשידוך
– והרבי שולח אותה אלינו, לארגון 'עדי עד – לחיים ולברכה'… מרגש
מאוד, שנזכה באמת להיות הצינור לברכות, להרבות שמחות בישראל".